חודש ניסן

העבודה הפנימית של חודש ניסן.

חודש ניסן, חודש הגאולה, ראש חודשים, ראשון לחודשי השנה.

ב"ה זכינו שוב בחודש של ניסים, של גאולה.
אבל בכדי לבוא בחיבור אמיתי צריכים להבין מהי גאולה והיכן אני כבול.
"אין קורין גאולה, אלא ליציאה מאפלה לאורה" (ספר התודעה), שהרי מי שלא ידע טעם של שעבוד, קטנות ועבדות מעולם, לעולם לא יטעם טעם של גאולה אמיתית.
אז הנה וידוי, יש כמה כבלים שהכרתי, כבלים של מחוייבות, כבלים של דמיונות, כבלים של מחשבה מיותרת ובלתי פוסקת של תכנון לעתיד ופחד מן העבר, כבלים של גוף שדורש טיפול והזנה, כבלים של רצון מצומצם שדורש לעצמו עכשיו ולפי הבנתו, כבלים של שיעבוד הגוף, כבלי המשפחה, החברים, הסביבה, התשובה... כולם, כבלים של בחירה וחוסר מידה!

והנה המתכון לגאולה, בזמן שלבשנו תחפושת (בחג הפורים, 30 יום לפני חג הפסח), התחלנו להתכונן, מתחת למסכה, מילמלנו תפילה להשתחרר מהכבלים, להשתנות ולהתחדש באמת,
אבל באמת! בלי מסכות!. ואחרי שהורדו המסכות... המשכנו ונכנסנו לחודש הראשון לחודשים, חודש ניסן, ונלחצנו מהסדר שצפוי לנו,
אז התחלנו בבלאגן, את הבית הופכים, את הארונות, את הילדים, את ההורים ושוברים את הכלים.

מסביב נראה שהכל פורח וכולם מברכים, אבל אצלי בלאגן בבית ,וחוסר סדר במחשבה,
בליל של מילים והוראות שבמרכזן "אני המנקה", "אני המסדר" ו"אני הבסדר".
ואז בע"ה באמת מגיע זמן הסדר, סדר פסח שלא פוסח על אף יהודי.

 אחרי ההמולה, יוצאים לאור גדול, מתיישבים כבד, נשענים בנחת על צד שמאל, ולועסים בריכוז, פירורי מצה מתעופפים לכל עבר, וכל הרעש החיצוני משתתק לעומת רעש פצפוץ המציה שבפה.

וזה הסדר שאחרי... פה- סח, הסדר שכולו תלוי בדיבור, בשיחה ובסיפור.
כשאדם מדבר, הנפש שלו יוצאת ומתגלה, "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים), בדיוק ההפך מאותה מסכה ממנה הכל החל.
איזה מהלך נפלא! פסח חמור מכל המועדים כי יש בו מצוות קודם החג, במהלכו ולאחריו. כי בכדי לזכות לסדר אמיתי ולחירות גלויה במהלך החג, על האדם להכין עצמו ע"י ביעור החמץ לפני החג,
בספר היראה כתוב בשם רבי נתן "ושאור וחמץ שבלב האדם, הוא המסית את האדם שיהרהר אחר..." אחר מה אני נמשך במחשבה? ומה גורם לי להחמיץ פנים? מה מביא אותי לידי החמצה בחיים? ועוצר את הצמיחה...

 אוי, חמץ- מצה, בין "ה" ו"ח" עומד בדיוק אותו צ'ופצ'יק קטן, אותו "מנקה" מתוסכל ומבולבל, שמחלק הוראות, מתפזר, מפזר, כובל עצמו לעצמו במחשבה עצמית בלתי פוסקת.

 וה"עודף" ה"מותר" הזה הוא כל כך קטן שצריך נר אחד דולק ונוצה עדינה ממש, בכדי למצוא אותו בסדקים ובפינות... קטן ומוסווה במקום הכי אפל וחשוך, ואנחנו מחוייבים למצוא אותו כהכנה לסדר ולקבלת אורות הגאולה. אנו נולדים מחדש בחודש ניסן, מתחילים ברגל ימין, בחסד גדול, הניסים זמינים, הטבע מתחדש, האביב כבר כאן והכול צומח, הכל תומך בנו לשינוי והתחדשות, לגדילה ולהוצאה לפועל. אז בע"ה ננסה לנצל את ימי הבלאגן הבאים עלינו לטובה, בשמחה, בחיבור אמיתי, בלי כעס כלל, בלי ספק, בלי הקפדה. רק על ידי יצירת קשר מחודש עם היוצר והבורא, קשר של דיבור ותפילה, שנזכה להחזיר את האורות חזרה הביתה. בסדר הנכון ולגאולה קרובה.